פסק-דין בתיק ת"א 11285-08

עניינה של החלטה זו הוא בשאלה אם כטענת הנתבעת (להלן גם - המדינה), דינה של התביעה להידחות מחמת התיישנותה וזאת לאור הוראות סעיף 5א בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן - חוק אחריות המדינה).

נושא התביעה והבקשה

2.         בכתב התביעה שהוגש ביום 6.2.2008, עתרו התובעים לפיצוי כספי בסך של 1,144,696 ש"ח, בגין נזקים שלטענתם נגרמו למבנה המצוי סמוך לקבר רחל שבבית לחם שהתובעים, לטענתם, הם בעלי זכות השימוש בו. על-פי הנטען, המבנה שימש למפעל לייצור מוצרי קרמיקה וחרסינה ובחלקו שימש גם לחנות למכירת המוצרים שיוצרו במפעל.

על-פי הנטען בכתב התביעה, מאחר שהמבנה "היווה נקודה רגישה ואסטרטגית ממעלה ראשונה" באותו אזור (שם, בפסקה 16), הוחזק המבנה על-ידי כוחות הביטחון בין שנת 2000 לשנת 2006 (לא צוינו תאריכים מדויקים. שם, פסקאות 20 ו-26), שהשתמשו בו לצרכיהם. כתוצאה מכך נגרמו הנזקים הנטענים למבנה ולתכולתו וכך גם לפרנסת התובעים. ביום 10.4.2011 ביקשו התובעים לתקן את כתב התביעה, כך שיכלול גם תביעה לדמי שימוש ראויים בסך של 500,000 ש"ח.

3.         בכתב ההגנה ביקשה המדינה לדחות את התביעה על הסף ממספר טעמים, ובהם מחמת התיישנותה של התביעה, שהוגשה לאחר חלוף יותר משנתיים מאז האירוע נושא התביעה. לפיכך לטענתה כאמור, לפי סעיף 5א בחוק אחריות המדינה, על תביעות שעילתן כנטען בכתב התביעה, חלה תקופת התיישנות בת שנתיים. טעם נוסף שנטען בכתב ההגנה הוא היות המעשה בגדר פעולה מלחמתית, שהיא בגדר "מעשה מדינה" (Act of state) ולפיכך לטענת המדינה, בהתאם לסעיפים 3 ו-5 בחוק הנזיקים האזרחיים, למדינה פטור מאחריות בגין מעשה שנעשה בהרשאה חוקית ועל-ידי פעולה מלחמתית של צה"ל.

4.         בקדם המשפט שהתקיים ביום 8.3.2011, ביקשה באת-כוחה של המדינה לסכם את טענותיה המקדמיות בכתב. מאחר שכאמור, ביום 10.4.2011 הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה, התבקשה המדינה להתייחס גם לבקשה זו. בסיכום טענות המדינה מיום 1.6.2011, הובאו טענותיה בעיקר בעניין טענת ההתיישנות ובעניין הבקשה לתיקון כתב התביעה. תשובת התובעים לטענות המדינה הוגשה ביום 4.7.2011.

רקע תמציתי בעניין ההליך הנדון ואלו שקדמו לו

5.         לשם שלמות התמונה ומאחר שבטענותיהם התייחסו הצדדים גם להליכים קודמים שהתנהלו ביניהם בעניין נושא התביעה, יובא תחילה רקע תמציתי של ההליכים בעניין הנדון.

6.         לתביעה הנדונה קדמו שתי תביעות שעניינן זהה לזו הנדונה, גם אם הסעד שנתבע בהן היה שונה.

התביעה הראשונההוגשה על-ידי התובעים לבית משפט זה ביום 26.10.2005 בת"א 10341/05, ובה עתרו לסעד כספי בסך של 2,500,000 ש"ח, בגין דמי שימוש ראויים והוצאות. עוד הוסיפו כי הם "שומרים לעצמם את האפשרות לתקן את כתב התביעה עת יעמדו הם על מלוא נזקיהם". התובעים הגישו בקשה לפטור אותם מתשלום אגרה, אך בעקבות התנגדותה של הנתבעת, נדחתה בקשתם על-ידי רשמת בית המשפט. לאחר חלוף תקופת הארכה שניתנה להם כדי לשלם את האגרה, ביקשו התובעים למחוק את התביעה, שאמנם נמחקה ביום 17.5.2006, ללא צו לתשלום הוצאות.

התביעה השנייההוגשה על-ידי התובעים לבית משפט זה ביום 31.12.2006 בת"א 15822/06, ובה עתרו לפסק-דין הצהרתי, שלפיו ייקבע שהתובעים זכאים לדמי שימוש ולפיצוי בגין הנזקים שלטענתם, נגרמו להם, לרכושם ולציוד שהיה במבנה, ובגין אבדן הכנסה. הנתבעת ביקשה את סילוק התביעה על הסף מהטעם שמהות התביעה הוא סעד כספי, ולפיכך היה על התובעים לכמת את סכום התביעה ולשלם אגרה בהתאם. לאחר שהוגשה תגובת התובעים והמדינה השיבה לתגובה זו, נדחתה התביעה על הסף בפסק-דין מיום 22.4.2007, גם הפעם ללא צו לתשלום הוצאות (שניתן על-ידי כבוד השופטת אנה שניידר).

7.         התביעה הנדונה הוגשה כאמור, ביום 6.2.2008. ביום 5.3.2008 ביקשה הנתבעת שתינתן לה ארכה להגשת כתב הגנה ובהתאם להחלטת הרשם ניתנה לה ארכה בת שלושים יום. משלא הגישה המדינה כתב הגנה במועד, הגישו התובעים ביום 7.4.2008 בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה. ביום 8.4.2008 נעתר רשם בית המשפט לבקשת התובעים ופסק הדין ניתן ביום 8.4.2008.

יום למחרת, ביום 9.4.2008, הגישה המדינה בקשת ארכה נוספת להגשת כתב הגנה, אך בקשתה נדחתה בהחלטת הרשם מיום 30.4.2008, מאחר שכאמור, כבר ניתן פסק-דין. ביום 25.5.2008 הגישה המדינה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, ובד בבד הגישה גם את כתב ההגנה מטעמה. בהתאם להחלטת כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל הוגשה תגובת התובעים לבקשה ביום 18.6.2008 ותשובת המדינה לתגובת התובעים הוגשה ביום 16.7.2008. בהחלטה מיום 29.9.2010 בוטל פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. לאחר מתן ההחלטה, הועברה התביעה להמשך שמיעתה לפניי.

כך נמצאנו נדרשים עתה לטענותיה המקדמיות של המדינה ולתשובת התובעים שכאמור, סוכמו בכתב.

טענות הצדדים

טענות המדינה

8.         תחילה מבקשת המדינה לדחות את הבקשה לתיקון כתב התביעה. לטענתה, התובעים נהגו בחוסר תום-לב בהסתירם את התביעות הקודמות שהגישו. כך גם נהגו שלא כהלכה, בכך שמלכתחילה נמנעו מלכמת את דמי השימוש הראויים, שאותם מבקשים הם לתבוע במסגרת התביעה המתוקנת. בכל מקרה, ככל שהתובעים מבקשים לתקן את כתב התביעה, היה עליהם לתמוך את בקשתם בתצהיר, וכך גם להשלים את סכום האגרה בהתאם לתיקון המבוקש.

9.         המדינה טוענת עוד כי יש להחיל על התביעה את הוראות חוק אחריות המדינה, ובעיקר את הוראת סעיף 5א בחוק, הקובעת שבית משפט לא ידון בתביעות נגד המדינה, או נגד שלוח שלה, בשל נזק שנגרם באזור יהודה והשומרון וחבל עזה, כתוצאה ממעשה שנעשה בידי צה"ל או כוחות ביטחון אחרים הפועלים מטעם המדינה, אלא בהתקיים הוראות הסעיף. בין השאר אם הוגשה הודעה, כאמור בסעיף משנה (2), או בפרק הזמן הקבוע בסעיף משנה (3), המגביל את תקופת התיישנות התביעה לשנתיים, וקובע שבהתקיים התנאים הקבועים בו, ניתן להאריכה בשנה נוספת.

לטענת המדינה, במקרה הנדון מדובר באירוע שאירע באזור על-ידי כוחות הביטחון, ולפיכך משלא הוגשה הודעה כאמור, ומשחלפה תקופת ההתיישנות, הרי שהתביעה התיישנה, ולפיכך יש לדחותה.